עסק ביום | פיצ'ר

"אני כבר ברמה של יאוש. גם אם לקוח מתקשר אליי ואומר לי 'בוא נדבר על הקיץ', מהפחד, אני לא רוצה"

מאיר בנימיני הוא הבעלים של תיאטרון הילדים "פלאים" • "אם בתקופות רגילות היינו מתפרנסים יפה ומתנדבים לעשות הצגות בחינם, עכשיו פתאום צריך לעזור לשחקנים עצמם" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

מאיר בנימיני - תאטרון פלאים / צילום: שוקי לוי
מאיר בנימיני - תאטרון פלאים / צילום: שוקי לוי

לפני עשור, מאיר בנימיני (36), הקים את תיאטרון 'פלאים'. עולם התיאטרון והיצירה תמיד היה חלק מחייו, והוא החליט לפתוח תיאטרון נודד שהמציג הצגות ילדים. "אנחנו מופיעים בכל הארץ, בכל סוג אולם, בקניונים, בכל תקציב ולכל סוג קהל. ההצגות שלנו חלקן מקוריות, וחלקן סיפורי אגדות כמו הקוסם מארץ עוץ", הוא מספר. "לפני הקורונה, תכננו להעלות חמש הפקות החדשות. נקנתה התפאורה, נעשתה העבודה עם השחקנים, נתפרו התלבושות, ומאז הכל יושב במחסן. אני עדיין משלם בתשלומים על כל מה שקנינו".

ברגע שהוחשכו הבמות ועולם התרבות נכנס לקיפאון עמוק, העבודה של בנימיני, ירדה לאפס. לאחר שנים שבהן הוא מתעורר מדי בוקר כדי ליצור, בנימיני ספג מכה שאיננה מסתכמת רק בדאגות כלכליות, ולאורך חודשים רבים נאלץ לצפות בענפים שונים במשק נפתחים, בזמן שעליו נאסר לעשות את מה שהוא כל כך אוהב. ולא רק הוא; תעשיית התרבות מפרנסת אנשים רבים, ורק בעסק הקטן של בנימיני, עבדו 12 שחקנים פרילנסרים - אך בעבודה שוטפת וכמעט יום יומית, מנהלת תיקי לקוחות, תאורנים וסאונדמנים.

"יש אנשים שלא יודעים לעשות דברים אחרים. כואב לי מאוד לראות אותם. יש שחקנית אחת שילדה היום ואין לה כסף, ומצאתי את עצמי עוזר כספית וגם עם אוכל לשחקנים שהיו צריכים. אני נותן גם את מה שאין לי", הוא מספר. "אם בתקופות רגילות היינו מתפרנסים יפה ומתנדבים לעשות הצגות בחינם עבור גופים שאין להם איך לשלם, למשל ילדי החינוך המיוחד, עכשיו פתאום צריך לעזור לשחקנים עצמם. אני כרגע משתמש בחסכונות ומנסה לקצץ ולהסתדר. ההורים שלי מאוד עצובים בשבילי, וגם הם עוזרים במה שהם יכולים. זה שאין לי ילדים זה הופך את הסיטואציה לכזו עם פחות דאגות".

מה קיבלת מהמדינה?
"אני מקבל פעם בחודשיים מענק, אבל זה לא משהו שאדם יכול לשרוד ממנו. זה בקושי רבע מההכנסה הקבועה שלי, וכל העבודה שלי ירדה לאפס מאופס. אני כבר ברמה של יאוש. אני כבר לא מנסה לדבר ולא להתקשר לאף אחד. גם אם לקוח מתקשר אליי ואומר לי 'בוא נדבר על הקיץ', מהפחד, אני לא רוצה. אני מחכה. אני לא רוצה לחוות עוד מפחי נפש. פותחים, סוגרים, פותחים, אנחנו עובדים על הפקות ואז הכל יורד לטמיון. אתה מגיע למצב שאתה מוותר".

אתה מנסה להתפרנס בדרך אחרת בתקופה הזו?
"ניסיתי בהתחלה לעשות כל מיני דברים שקשורים לתיאטרון, כמו ימי הולדת בזום או הצגה במתנה, אותה אנחנו מצלמים עם שמות בני המשפחה לכבוד יום הולדת לילדים. כשראיתי שזה לא עובד, אז הלכתי לכיוונים אחרים, שתואמים ונגישים יותר לתקופה הזו. בהתחלה ניסיתי להכין מסכות בד, הלכתי לשמור במבחני בגרות, עבדתי כשליח ב'גט'. חזרתי לעיצוב פנים והום סטיילינג - האהבה השנייה שלי ומקצוע שלמדתי. אני כל הזמן מחפש בשביל מה להתעורר בבוקר. החיים חייבים להמשיך".

"העסק הזה היה החלום שלי מגיל קטן. הייתי עושה הופעות ומביים כבר כילד בגן. החלום שלי היה שהתיאטרון הזה יהיה תיאטרון של מחזות זמר כמו בברודווי. הרגשתי שזה מתחיל לגדול, וששנה לפני הקורונה העסק הופך להיות ממש מוכר, לעבוד עם היכלי תרבות ולתפוס תאוצה. ואז, בבת אחת, הכל נגדע. היו לי לקוחות שהיו איתי במשך עשור ולא הסכימו להחליף תיאטרון במשך כל הזמן הזה. זה הכל מהלב. תיאטרון זה לא ביזנס של בנייה או מוצרים. זה הכל רגשי, וזה הופך את זה ליותר קשה. אתה צריך להיפרד מהילד שלך, ואתה לא יודע מתי הוא יחזור".

מתי אתה חושב שתחזרו לעבוד?
"אני אופטימי ולא. הקהל שלי הוא ילדים ולא מחסנים אותם, אי אפשר לדעת מה יהיה עם זה. גם אם התרבות והצגות המבוגרים יחזרו, לא בטוח שגם אנחנו נחזור. יש לנו בתקופה הזו גם מופע קפסולות לבתי אבות. כשהתחלנו למכור אותו - מופע של שירי אירוויזיון ישראלים, נכנסנו לסגר השלישי. שוב, גם זה נקטע. זה מעין אקורדיון כזה, ואי אפשר לדעת מה יהיה. אני מנסה בינתיים לנשוב עם הרוח, לאן שתיקח אותי. אין ברירה. למדתי בתקופה הזו שצריך להיסחף עם הגלים, כשאין לך ברירה אחרת".

מאיר בנימיני, בן 36, גר בתל אביב ● הבעלים של תיאטרון הילדים "פלאים" ● הפעילות העסקית נעצרה לחלוטין בעקבות הקורונה

 עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il