עסק ביום | פיצ'ר

"הלקוחות אספו כסף כדי לשלם לי את הקנס, אבל אני יזם, ואת הסיכונים אני לוקח בעצמי. תרמתי את זה"

יניב הרוש, בן 40, נשוי ואב לשלושה, בעלי תל יצחק קיטשן אנד גארדן • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

יניב הרוש, בעלי תל יצחק קיטשן אנד גארדן / צילום: מיקאל כהן
יניב הרוש, בעלי תל יצחק קיטשן אנד גארדן / צילום: מיקאל כהן

בספטמבר האחרון, כשעוד אפשר היה לעשות טייק אווי ממסעדות אבל לא לשבת בהן, יניב הרוש איפשר לאנשים לשבת בגינה הענקית של המסעדה שלו, תל יצחק קיטשן אנד גארדן. "הושבנו 20 אנשים בגינה במרחקים אחד מהשני", הוא מספר, "ואז בא שוטר ונתן לנו קנס של 5,000 שקל. המשטרה אמרה לי: 'אצלך במתחם אל תושיב, אבל בחניה אתה יכול לשים ספסלים'. זה מראה שאף אחד לא באמת מבין את הנהלים.

"אפילו הלקוחות שהיו במקום התרעמו, ואז הם פרסמו פוסט בנושא שפנה לתושבי אבן יהודה והאזור. כשהם סיפרו לי 'אספנו את הכסף' התרגשתי ברמות אחרות, אבל אני יזם, ואת הסיכונים אני לוקח בעצמי. אמרתי להם שאת הקנס אנחנו נשלם, ואת הכסף שנאסף חילקתי לכמה משפחות וארגונים בקהילה".

אף שתחום המזון לא היה זר להרוש - אימו הייתה שפית ומורה בתדמור, הוא ניהל את מסעדת לחם ארז במשך שנה ובמהלך לימודיו פתח סניף של ארומה עם שותפים - את מסלול הקריירה שלו בנה במקומות אחרים. ראשית הוא התמחה במחלקה הפיסקלית של פרקליטות מחוז ת"א, ולאחר מכן שימש כעוזר מנכ"ל ומזכיר חברה בצינורות הים התיכון.

בשלב הבא הוא היה בעלים משותף בחברת פרסום בארה"ב שהעסיקה 70 עובדים, עד שמכר את חלקו שם. מה הביא לשינוי? הוא הבין עד כמה חסר לו מקום בילוי משמעותי באזור מגוריו, אבן יהודה, וב-2017 החליט לעשות מעשה ולפתוח את מסעדת "תל יצחק קיטשן אנד גארדן".

"הגעתי לזה כיזם, ופתחתי את המקום בהשקעה של שמונה מיליון שקל. הבאתי שותף מעולם המסעדנות, שהפעיל את המקום בשנתיים הראשונות. כשהתגלעו קשיים, קניתי את החלק שלו ונכנסתי עמוק לניהול. אחי שלומי הוא השותף שלי עכשיו. לו יש בעיקר סניפים של ארומה בשדה התעופה, וגם הוא חווה ירידה משמעותית מאוד.

"בתל יצחק אנחנו מגישים אוכל ים תיכוני עם השפעות מאיטליה, יוון וספרד. המקום משתרע על פני 2.5 דונם, ומעוצב כמו וילה טוסקנית. יש טאבון ענק באמצע המסעדה, והכול מוקף בחלונות זכוכית שצופים לגינה עם עצי הפרי שבה. עד הקורונה עבדנו בצורה מצוינת, וזה הצדיק את ההשקעה. עם הזמן פתחנו גם בייקרי קטן, ובהמשך גם עשינו אירועים עד 120 איש. בסופי שבוע היו עוברים אצלנו גם אלף איש".

מה למדת שלא ידעת קודם?
"שבופה בסופשבוע זה לא רווחי, למרות שהיו באים אלינו 300 איש בשישי וגם בשבת. ישראלים אוהבים את זה, אבל לבעל עסק זה לא כדאי. לכן הפסקנו את זה. חשבתי לחזור איכשהו עם פורמט אחר, אבל אז באה הקורונה. במרץ כבר סגרו את כל העסקים".

מה עבר עליכם בימים הראשונים של הקורונה?
"אישית וגם עסקית היה קשה לשים ברקס. היו לי קרוב ל-120 עובדים - טבחים, קונדיטורים, מלצרים, שוטפי כלים, אנשי מכירות ומנהלים. לשחרר כזו כמות גדולה של אנשים לחל"ת ולסגור את המקום היה די שוק עבורי.

"אני יזם, קשה לי לשבת בבית, גם נפשית. אני לא יכול להסתמך על מענקים, הייתי צריך את העשייה. גם אם לא מדובר ברווח גדול, רציתי שיהיה בשביל מה לקום בבוקר. ברגע שאפשר היה לעשות טייק אווי, החזרתי כמה עובדים ופתחנו את הבייקרי מחדש. לאט לאט זה צבר תאוצה, אנשים באו אלינו גם מתל אביב ומזכרון יעקב, והחלטנו להוסיף סלי פיקניק ומוצרי מעדנייה. אם פעם הבייקרי היה משהו קטן ליד המסעדה, עכשיו הוא הביא אותנו לפעילות מאוד יפה, שאפשרה לנו גם לא לשבת בבית וליפול לדיכאון, וגם להרים את הראש מעל המים מהבחינה הכלכלית".

עד כמה באמת זה משתלם?
"המחזור של הבייקרי לעומת כל המסעדה הוא בערך 40%, אבל כיחידה נפרדת הוא שילש את עצמו. אפשר להסתכל על ההצלחה שלו כמשהו מדהים. בנוסף, בחודשיים האחרונים אימא שלי מכינה מאכלים ביתיים למכירה ברביעי-שישי. קראנו לזה 'הסיר של מזל'. נשאיר את זה גם אחרי הקורונה, זה כמו עסק בפני עצמו שיש לו הצדקה".

לא נכנסת לתחום המשלוחים.
"זה כי האוכל שלנו הוא פילה דג וסטייקים, שקשה לעשות להם משלוחים. מה גם שחשבתי שהסגר יהיה קצר. אחרי חודשיים, כשהבנתי שזה יהיה ארוך, התחלנו לעשות אירועי קפסולה, בעיקר חתונות. ברמה העסקית, זה עבד. לאירוע אפשר להיערך מראש, ולדעת מה בדיוק העלויות וההוצאות. לשמח חתן וכלה בתקופה של קורונה זה כיף. זה מאוד מרגש ושונה מאירוח של מסעדה, וזה הביא סיפוק. למרות שזה לא מאוד רווחי אנחנו נמשיך במגמה הזו, ברגע שיתאפשר".

איך אתה מסכם כלכלית את השנה הזו?
"גם אם אני קם בבאסה, אני חייב להיות באופטימיות. אם כל דבר יוריד אותי, עדיף שאסגור את העסק, ואחזור להיות שכיר. המחזור שלי נמוך משנים קודמות, אבל אני מרוצה מהמקום שבו אנחנו נמצאים, בהתחשב בנסיבות.

"אני יודע מה אני רוצה ליום שאחרי הקורונה, לשנתיים קדימה. המסעדות יעברו שינוי, וגם אנחנו. יהיה לנו מתחם אירועי בוטיק, ונעשה אירועי פופ-אפ כמו ערב יין או ערב יווני. מבחינתי, כשהכול יחזור, המחזורים שלי יעלו יותר, כי פתחתי יחידה משמעותית שהגדלתי אותה פי שלושה - הבייקרי. למען האמת, אנחנו שוקלים לפתוח עוד נקודה או שתיים של הבייקרי באזור השרון".

יניב הרוש, בעלי תל יצחק קיטשן אנד גארדן ● בן 40, נשוי ואב לשלושה, מתגורר באבן יהודה ● בעל תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי ● "אני יזם, קשה לי לשבת בבית, גם נפשית. הייתי צריך שיהיה בשביל מה לקום בבוקר"

 עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il